יום ראשון, 14 באוגוסט 2016

תכנון גינה עוד בשלב תכנון הבית


בחודשים האחרונים יצא לי להגיע להרבה בתים שונים לפגישות יעוץ. הנה כמה תובנות שעלו לי בעקבות הביקורים, מצרפת גם חלקי תכניות לדוגמה:
כבר אמרתי פעם שגינה היא ה"חדר" הגדול ביותר בבית ולרוב המקום בו מבלים הכי הרבה. לכן יש לקחת גם אותה בחשבון, מבחינת העמדה ותכנון הבית ומבחינת תכנון התקציב.
1.השאירו לגינה תקציב מכובד בעת חישוב המשכנתא. תכנון גינה ע"י אדריכל נוף או מתכנן מנוסה עולה יותר אבל יכול לחסוך המון כסף בעת ההקמה ובעיקר מבחינת תחזוקה עתידית- עלויות מים, פיצוצי צנרת, עקירות עצים ועוד. לגינה סטנדרטית הייתי משאירה בשלב ראשון 30,000-50,000 שקלים. כמובן שהתכנון ושלד הגינה-מדרכות, עצים, מערכת השקיה ומדשאה הם הקריטיים, את היתר אפשר לבצע אחר כך ולהתחיל בהוצאה קטנה יותר.

בזמן תכנון הבית ע"י האדריכל, כבר כדאי להתחשב בכמה פרמטרים שיועילו לתכנון הגינה אחר כך:

2. קוי ביוב- אמר לי אינסטלטור:  היום את יכולה לשתול הכל מעל קוי ביוב, כיוון שהם עשויים מפלסטיק (למעט עצים שידועים כמסוכנים). אמנם יש בזה משהו אבל עדיף להימנע משתילת שיחים גדולים ועצים ליד ביובים. לכן השתדלו להציב את הבית כך שעצים גדולים במקומות נדרשים יהיו במקום רחוק מביובים.

קשה לראות אבל כמעט כל הגינה מרושתת בקוי ביוב, מה שמקשה על שתילת עצים במדשאה לצל. על עניין המיסוך התגברנו בעזרת מטפסים על רשת גבוהה והעץ, אם ימוקם, יהיה רחוק כמה שניתן מהבריכות וכמובן בעל שורש לא מסוכן.
מול חלון המטבח יש בריכת ביוב, מה שאילץ הזזת העץ שבעלי הבית רצו לראות כל הזמן.
אבל בסוף מוצאים פתרונות לכל.



3. יש מקומות שנדרשים להצללה ולמראה יפה מהחלון. חלון גדול מערבי לא יהיה פרקטי אם לא יהיה שם שיח גדול או עץ יפה שגם יראה כמו  תמונה מתוך הבית וגם יצל בשעות הקשות. שימו לב שבמקום הזה יש מספיק מקום לשתילה (2-5 מטר מקירות הבית לפחות) וכאמור, קווי תשתית לא בעייתיים.


לא רואים את החלונות בתכנית אבל מול כל חלון "אסטרטגי" שתול עץ שבעלי הבית אוהבים, העדר קוי הביוב אפשרו שתילה אפילו של עץ תות. כיוון שגובל עם שצ"פ התייחסנו אליו כאל "תרומת" צל לכולם.


4. אותו דבר לגבי גדר חיה שהכרחית למיסוך מול חלונות חדר שינה למשל, שימו לב שנשאר מספיק מקום לשיחים שיהיו צפופים וגבוהים. כאן  אוסיף: תהיו הוגנים. אם השכנים לא מעוניינים בשיחים האלה, שיתלו אותם בתוך החצר שלכם, מטר מקו הגבול, אל תיכפו על השכנים שנים של אחזקה וגיזומים.

כאן נוצרה חצר אחורית ענקית,  נקייה מקווי תשתית. המרפסת גדולה אבל עד שהעצים לא יגדלו ויצלו בקיץ, כמעט ולא ניתן להשתמש בה אחרי הצהריים. אחר כך היא תהיה חלומית.
מצד ימין אפשר לראות גדר חיה גבוהה למיסוך ששתולה במרחק מטר מקו הגבול, אחרי שהשכנה נשאלה וענתה שהיא לא מעוניינת בשיחים בשטח שלה.
אם לא היה מקום לגדר, היו נשארים המטפסים מול החלונות.




גם כאן נוצרה חצר אחורית ענקית ונקייה מקוי ביוב ותשתית כך שמתאפשרת גינה עם עצים ענקיים שהכרחיים בגלל כיוונה המערבי של המרפסת .
5. מרפסת פרטית- כדאי לתכנן את פינת הישיבה העיקרית במקום פרטי ככל האפשר, כדאי להתחשב בשעות הרוחות הנעימות. ולפי זה להחליט אם צריך לקרות אותה או לא. אני ממליצה להשאיר מקום למדשאה סביב המרפסת וליצור חצר גדולה אחת. גם פה כדאי להשאיר מקום לעצי צל שיחפו על שעות הבוקר או אחה"צ הקשות.

החצר האחורית הנקייה שנשארה, יחד עם העובדה שהבית פונה לשטח פתוח איפשרה מדשאה גדולה שתקיף את המרפסת ותשמור על נקיונה, שתילה של עצי צל נשירים מכיוון דרום ופינות חוויה במוקדים נוספים כמו בריכה, סוכת גפנים ונדנדה.


6. מי מכם שבונה בית בנחלה/ משק של דונם ויותר. אני ממש ממליצה להצמיד את הבית לקצה אחד. כך גם יהיה מקום לבית נוסף וגם תוכלו לתחום את הגינה ע"י עצים או שיחים ולא יהיה צריך לטפח דונם-שניים של גינה, זה יקר ומסובך.

7. ומשהו אחרי ההגעה לנחלה: בהרבה שכונות בהרחבה בישובים אני נתקלת בזה שהשכנים חברים טובים של הלקוחות. איזה כיף! כדאי לכם לשקול ל"חסוך" בעצי פרי ולשתול יחד בקו הגבול. אצלכם הלימון והקלמנטינה, אצלם הפומלה והתפוז. גם ככה למשפחה רגילה קשה להשתלט על כמויות הפרי של עץ בוגר.

שיהיה תכנון קל ובנייה נוחה. בשעה טובה!

רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                                           עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף





יום רביעי, 8 ביוני 2016

שבועות- שבעת המינים ורגע של ביכורים



התקופה הזאת של תחילת הקיץ מפצה על קמילות האביב המדכאות. כל נסיעה הופכת לטיול מקסים

על רקע שדות החיטה הקצורים. בתור מעצבת, לא משנה כמה אנסה, לעולם עבודותיי לא יוכלו

להשתוות לנוף עוצר הנשימה והכל כך ישראלי הזה. כל תהליך גדילת החיטה: חריש, נביטה,

הזהבה, קציר.

הנוף הכי יפה שיש


הרגשת חופש של תחילת הקיץ




גינון ארץ ישראלי הולך ותופש תאוצה בגינות הפרטיות. גם עניין צריכת המים הנמוכה יחסית וגם החיבור

שלנו לשבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו.

שער כניסה של רימון ותאנה או זית יכול לברך את פניכם בכל יום. תמר גבוה או כמה במקבץ, יכולים להוות מוקד.

אפשר להקים סוכת גפנים יפה וליצור פינת אוכל חיצונית או פינת זולה כיפית. אבל איך מכניסים חיטה ושעורה???



שער כניסה לגן מזית ורימון

סוכת גפנים- חובה בגינה ישראלית. פינת ישיבה מוצלת ופרי טעים

רימון- יפה, טעים ובריא


אם היו לי דונם או שניים פנויים בגינה, הייתי זורעת חיטה ושוכרת קומביין מידי שנה. חבר הציע לי

לזרוע אותן בערוגה. רעיון מצוין! ולמי שלא חסר מקום אני ממליצה להגביה את הערוגה בשיפוע

ולזרוע בצורת תלמים אלכסוניים כדי ליצור תמונה של שדה ממש. כמובן שאם בורכתם בנוף כזה

השתמשו בו כחלק מהגינה והשתדלו לא להסתיר אותו.

וברוח שבועות- זכרו להנות מעבודתכם ולקבל מהגינה חזרה את ההשקעה שלכם. "הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו".

מצאו מקום נחמד לשבת או לשכב ופשוט לברך שהגעתם לרגע זה. אלה הביכורים הכי אמיתיים שלנו.

חג שמח.


טקס הבאת ביכורים ביתי



רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
            עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף





יום ראשון, 12 ביולי 2015

אל תקטוף נערי - על צוק איתן וחצבים



כמו רוב אנשי הדרום, הקיץ ההוא מלפני שנה כאילו לא היה. מצד אחד מחוק מהזיכרון מצד שני, לא מרפה.

כתושבת עין הבשור, מה שמכונה "עוטף עזה" אני כבר למודת מבצעים. את נועם ילדתי בין אזעקות בעמוד ענן. על שירי השתטחתי לצד הכביש בנסיעה חזרה הביתה. אבל הפעם היינו חלק משדה הקרב, חלק פעיל ושותף. הבנתי מצוין את המשפט "כשהתותחים רועמים- המוזות שותקות".            
 דף לבן, סרגל וצבעי עיפרון מונחים על השולחן. רק מנסה להפעיל את הדמיון והוא נגוז ונעלם בפיצוץ תותח אחד. הסוללה, אגב, פרוסה 300 מטר מאיתנו. והפיצוץ, לא רק רומס את חוט המחשבה, הוא מפלח את הלב. הציפורים נעלמו, הכלבה בהיסטריה, החברים נודדים. ואנחנו, אנשי אדמה שלא מבינים עד כמה הם פוחדים, נשארים רוב הימים בבית. הילדים ללא מסגרות, הפרוייקטים מוקפאים, עבודה אין וכאמור גם ככה לא תתאפשר. כך שמה שעשיתי רוב הזמן הוא לעקוב אחרי החצב שצץ אצלי בגינה בפעם הראשונה. כל יום הראיתי לילדים, כל יום צפינו וציפינו. ביום שלעולם לא נשכח, באותו יום שדניאל טרגמן ז"ל נהרג בתוך ביתו, נפתחה הקומה הראשונה של החצב. כל יום שעלתה הפריחה קומה, רק נהיה יותר ויותר עצוב. כמה ימים אחר כך המלחמה מסתיימת אבל גם שחר וזאביק נהרגים בביתם, במרחבי הקיבוץ, בדיוק במקום בו נועם התחיל ללכת לגן שבוע אחרי. היה נדמה לי שהחצבים התחילו מוקדם בשנה שעברה, כאילו אומרים: תיגמר כבר קיץ ארור, בוא סתיו, בוא שקט. 


חצב ממתין לפריחה, עוד לא יודע מה הוא הולך לסמן לי...


חצב כנר תמידי בגינה הביתית




הֲרָאִיתָ אֵיזֶה יֹפִי                                                                 
שֶרָעַד בְּרוּחַ סְתָו 
שְֹדֵה זָהָב דָּעַךְ בָּאֹפֶל                                                            
וְהִדְלִיק נֵרוֹת חָצָב     

הֲרָאִיתָ אֵיזֶה אֹדֶם                                                                  
שֶׁצָּעַק לַמֶּרְחַקִּים                                                                   
שְֹדֵה דָמִים הָיָה שָׁם קֹדֶם                                                        
וְעַכְשָׁיו הוּא שְֹדֵה פְּרָגִים                                                         

אַל תִּקְטֹף נַעֲרִי,אַל תִּקְטֹף                                                         
ישׁ פְּרָחִים שֶׁבְּנֵי חֲלוֹף                                                             
ישׁ פְּרָחִים שֶׁעַד אֵינְסוֹף                                                            
נִשְׁאָרִים בַּמַּנְגִּינָה.                   (מתוך   "יש פרחים " של נתן יונתן)



החצבים תמיד יסמלו בשבילי את צוק איתן ולנצח יזכירו לי את דניאל,שחר וזאביק. אני ממליצה למי שמקים פינת זיכרון לחלל מצוק איתן, לשתול גם. (אני הנבטתי את כל הזרעים של חצב דניאל. היתה נביטה של 100% ואם אראה שהם עוברים יפה את הקיץ, אחלק למי שירצה. אבל כנראה שייקח להם כמה שנים להגיע לפריחה)




גינה ביתית וציבורית היא מקום מצוין להנצחת אהובים. תחלופת עונות השנה גורמת לזה שהטבע תמיד ישאיר אותם במנגינה, אפילו שאף פעם לא יישכחו.
מי שמתעניין בהנצחה בגינה יכול לקרוא את הפוסט שלי מלפני שנתיים על גינה וזיכרון 
בינתיים- אל תקטפו צמחים מוגנים, תראו נר נשמה בחצב, דם קדושים בפרגים ותביאו את השלום.


רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                                           עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף




יום שני, 13 באפריל 2015

מבצע הצלותרום

גן מאיר בתל אביב

מילים: נתן אלתרמן

לחן: חנן יובל 

גן מאיר כיום (צילום: ערן גל-אור מתוך אתר mako)
אם נזכה והזמן המהיר 
לא יאמר לנו פתע: הרף! 
עוד נלך, ידידי, 
בשבילי גן מאיר, 
נשענים על מקלות, עם ערב 

נהלך בין עצים ירוקים 
שדרורי תל אביב בם תסערנה, 
וזקנינו יהיו ארוכים, 
הוי, וכל עצמותינו תאמרנה, 
הוי, וכל עצמותינו, אחי, 
תספרנה זקנה נאנחת, 
אשר יש בה קצת עצב ובכי, 
אבל יש בה גם משהו נחת. 


מעלינו ינועו עצים 
שיאורו באור בין ערביים. 
הכרנום בעודם עציצים 
והנה ראשיהם בשמים. 

והנה בהדר קומתם 
הם ברעש ורעד סבבונו. 
השנים שהגביהו אותם
 הן אותן השנים שכפפונו.... 


את השיר במלואו ניתן לקרוא כאן

אלתרמן  כתב את השיר  עם הקמת גן מאיר בשנת 1944. כשהפיקוסים היו צעירים ואפשר היה רק לחלום על ללכת בצילם. אבל אדריכלי הגן תכננו לשנים, והיום כשהעיר תל אביב בת 100, גן מאיר המוצל הוא אחד מסמליה ואפשר לצעוד בו ובשדרות רוטשילד ושדרות ח"ן ושדירות נוספות גם בחום המהביל של אוגוסט. 
חוני המעגל שתל בזקנתו עץ חרוב, שיהיה לנכדיו, יאנוש קורצ'אק אמר: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."
עצם הנטיעה היא הנתינה, היא התרומה לעצמך, לנכדיך, לשכניך ולטבע כולו. גם אם נהנה מפרי עציך כשנהיה זקנים, הנחת תהיה שווה את הכל.

שדרות רוטשילד בתל אביב

גם בתל אביב וגם אצלינו, בנגב, אפשר להיות תחת עץ בכל שעות היממה. הטמפרטורות יורדות משמעותית ולפעמים ההרגשה היא כמו בחדר ממוזג.
עוד מעט הקיץ מגיע, מה שמזכיר לי שעל אף שהמוטו שלי הוא להיות בחוץ כל היום, הדבר כמעט ולא מתאפשר לי באיזור מגוריי. גם כשטיילתי עם תינוקות בעגלה, וגם כשיהיה אפשר לרכב על אופניים לגן, למכולת וכו', אני כנראה אסע באוטו לכל מקום במושב. מתחילת יוני עד סוף ספטמבר אפשר לטייל ברגל רק עד שמונה בבוקר ומשש בערב. 
למה? כי אין צל!
למה אין צל? כי אין עצים במרחב הציבורי.
למה אין עצים במרחב הציבורי? לא יודעת, אבל גם לא יהיו, כי אין להם מקום.


לא תמיד הרשות מתכננת נכון או שותלת עצים מתאימים. הנה כמה דוגמאות למקומות שהיו יכולים הרבה יותר שימושים ונעימים אם היו שתולים בהם עצי צל. 
רחבת מכללת אשקלון (מתוך אתר המכללה)
הרבה פעמים, נשתלים עצי תמר. לעצי תמר יש זיקה רבה לארץ והם גבוהים ויוקרתיים (גם יקרים. אולי זאת הסיבה שמתכננים רבים בוחרים להשתמש בהם...) אבל צל משמעותי הם לא נותנים ובארץ שלנו צריך צל!


מתחם התחנה המרכזית המתוכנן בב"ש. למה דקלים?? (הדמיה: אסיף אדריכלים)


.
מדרכה ראשית. עמודי חשמל משמאל לא מאפשרים שתילה של עצי רחוב גדולים. גם בעוד שנים לא יהיה כאן צל.

אז למה צלותרום?

כי כל אחד מאיתנו יכול לתרום צל לרווחת השכונה ולאפשר הליכה נעימה, תחלופת חמצן נקי לעצמו ולשכניו ולייפות את פני היישוב.
אם פיתוח הרחוב או הכביש סמוך לבית שלכם לא איפשר שתילה רבה של עצים, תוכלו אתם לתרום צל של עץ גדול שיצל על השביל. תוכלו לאפשר להולכים או לחונים להינות מהצל וגם לקבל אותו בבוקר או אחר הצהריים (תלוי באיזה צד של הדרך אתם)  לצערי יש רשויות מקומיות או עיריות שלא מאפשרות "פלישה" של צמחים לדרך ציבורית ויכריחו אתכם לגזום את הענפים שמציצים מהגינה שלכם, כדאי לברר לפני. מומלץ לשתול עץ ללא פירות קשים שילכלכו ויפריעו להולכים יחפים, ולא עץ עם שורשים אלימים שיוכל להרים את המדרכה. כמובן שאפשר לטאטא פעם בכמה ימים את המדרכה מתחת לעץ.


 הנה תמונות של עצים בגינות פרטיות שתורמים צל לכולם.
ינבוט מצל על החניה הפרטית וגם על עוברי האורח ברחוב.


איקליפטוס טורלי. אמנם לא בעל נוף סוככני אבל מצל בכל שעות הבוקר על המדרכה.

סיגלון (מבינים למה הוא אהובי?) צל רחב ופריחה מרשימה לטובת ההולכים והחונים.


עצים מומלצים: סיגלון, ינבוט, צאלון,  בוהיניה ועוד רבים. גם שיחים גדולים מעוצבי גזע באים בחשבון: שיח אברהם למיניו, המליה, דק פרי למיניו ועוד רבים.

יש לכם עוד הצעות? מוזמנים לכתוב אותן כאן בתגובות.
אז הרימו את כפפת הגינון והצטרפו למאבק למען ישראל מוצלת יותר!!!


רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                 עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף




יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

כסף כן גדל על העצים. עצי פרי בגינות

*מתוך פרוייקט "דמי חנוכה, כסף בעיצוב" של קהילת המעצבים באתר בניין ודיור

תחת כובד התפוח                                                                                                                                     

מילים: יורם טהרלב  
לחן: שלום חנוך
עץ מנגו כעץ נוי בקיבוץ. גם טעים וגם נעים

תחת כובד התפוח
מי ישכב איתי לנוח
וישרוק אלי שריקה

כמו ציפורת מתוקה. 
וישרוק אלי שריקה
כמו ציפורת מתוקה.
בוא כבר, בוא כבר, בוא כבר, בוא...
שום דבר לא יפריענו
עד החורף בוא יבוא
בוא כבר, בוא כבר, בוא כבר, בוא...

עד החורף בוא יבוא...
בוא כבר, בוא כבר, בוא כבר, בוא..
מהטינטרנט
שדירת עצי שזיף פיסרדי, כאלה יש גם בארץ
מי שלא פוחד משמץ
טל רטוב ולהט שמש
ואיננו מבקש
אלא רק את מה שיש -
בוא כבר, בוא כבר...
כמה נעים לנוח תחת צילו של עץ. הרגשה של חופשה בטוסקנה. כיף להיות בבוסתן סטייל מחזות וסרטים ישנים ולאכול כאוות  נפשך.
חופשה רומנטית בטוסקנה היא עניין יקר והרי כסף לא גדל העצים...
אם היה לי שקל על כל פעם שמישהו אמר "כסף לא גדל על העצים" כבר היה לי הון ראשוני לפיתוח זן שמיוחד שמצמיח כסף... בעצם יש כאלה. המון! כן, כן, מה שקראתם. יש זני עצים שמצמיחים כסף. קוראים להם: מנגו, אבוקדו, תפוז, קלמנטינה, גויאבה, ליצ'י, תאנה, רימון, תפוח , פקאן... הבנתם כבר בטח.
אני חסידה גדולה של עצי צל. ושמתי לעצמי מטרה- להצל את המדינה!! לפחות את הנגב... לפחות פרוייקטים או גינות פרטיות שאקח בהם חלק... אבל בקלות אפשר לגם לקבל צל וגם לקבל פרי וכך בעצם לחסוך כסף.
בגינה הפרטית אפשר לקבל תוצרת איכותית שיש לכם שליטה על החומרים שמזינים אותה, ובעיקר פרי זמין  בעונה. אם מסתכלים במבט רחב יותר גם הזמן והכסף על נסיעות לשוק או לסופרמרקט נחסך ואיתו גם זיהום האויר הנלווה. אם הגינה שלכם לא גדולה, אבל זכיתם בשכנים טובים, אפשר להקים בוסתן משותף ולהתחלק בעלויות הטיפול וההשקיה. גם ככה משפחה ממוצעת לא משתלטת על יבול קלמנטינות או תפוזים...
אז מה חשוב?
צריך לדעת איזה זן מתאים למקום מגוריכם ולקרקע שלכם, להשאיר מרווח שתילה יאה לסוג העץ וגודלו הסופי, לדשן את הקרקע בקומפוסט אורגני כמה פעמים בשנה, להקפיד על השקיה נכונה ולהתייעץ עם מומחה לגבי מזיקים או מחלות.
ומה קורה בגינון הציבורי: במקרה הרע- אלה דקלים. במקרה הטוב-הם עצי צל. ובמקרים שלא ידועים לי- הם יהיו עצי פרי.  תחשבו על השדרה ברחוב שלכם. אם היו נטועים בה אבוקדו, מנגו, פקאן. גם היה צל וגם כל השכונה היתה נהנית מהפירות. לא רחוק החזון של גינות קהילתיות, יש כבר הרבה כאלה בארץ. מניסיון קטן אצלנו, קהילה ששותפה לשתילה ולתכנון גם תטפל ותשמור על הגינה. עצים הם התחלה טובה. פשוט לבקש את מה שכבר יש.
.

צילום: גילי ארנולדס
                         עץ נוי בשדירה במושב. דמיינו שהוא היה מנגו או אבוקדו

מהאינטרנט
                                                שדירת עצי אגס (ממש לא בארץ)

צילום: גילי ארנולדס
                           שדירת עצי הדר בקיבוץ. יצלו בקיץ על ההולכים בשביל


שדירת עצי פקאן בפנסילבניה
                                       שדירת עצי פקאן בפנסילבניה


יום שלישי, 8 באפריל 2014

מודה אני. על שירים ונשירים

מודה אני

מילים ולחן: מאיר אריאל


מאיר אריאל  1942-1999
מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.

בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה.


לא מזמן, יצא לי להגיע ממש במקרה לערב מדרש של שירי מאיר אריאל. חשבתי שאני מגיעה לראות את ליאור, בן דוד שלי, מנגן קאוורים בפאב קטן. מצאתי את עצמי יושבת על רצפת קומונה בישיבה החילונית "בינה", מעבירים אליי שירון מודפס במכונת צילום ובירה בעשרה שקלים. הופיע הרכב בן ארבעה נגנים שמנגנים (בצורה יפה מגדר הרגיל) שיר ומנתחים אותו. יותם זיו, המנחה והיוצר של הערב הזה, הוא לא אחר מאשר דוקטור למאיר אריאל (יש דבר כזה!) ומספק בצורה מרתק את ההסברים שלו לכתביו הכל כך מיוחדים של אריאל. וואלה- הרבה יותר מהופעה רגילה!
הנה קישור לדף הפייסבוק של יותם
"מודה אני" היא התפילה הראשונה שנאמרת, עוד בתוך המיטה והיא המצווה הראשונה של היום.  "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך" . כל כך מרגש השיר הזה, שיצא רק אחרי מותו של מאיר אריאל. בבית הראשון מודים לה' על הכל ובגדול. על כל מה שנעשה בעולם, גם על הרעות, גם בשם אנשים שלא מכירים. בבית השני יש לדעתי תמונה מרגשת של משפחה מתהווה עם זוג הורים אוהב וילד שרץ אליהם בצעדים קטנטנים. נפלא בעיני שבעל אוהב את אשתו כל כך עד שהוא מסתכל עליה ישנה ומאמין שהטוב מתחיל  מהבוקר, אחרי חיוך מתוך שינה.  ציפייה לטוב מאוד. ארבע פעמים המילה טוב בשורה אחת. אם אומרים משהו הרבה פעמים, מתחילים להאמין בזה. ואם זה הדבר הראשון עליו אתה חושב בבוקר- יהיה לך יום מצוין. אשרי המאמין!

ומה להודיה ולאביב?
כבר כתבתי כאן פעם שאני מופתעת כל שנה מחדש שהעצים והצמחים הולכים לישון ומתעוררים תמיד, כל אביב, כל שנה. בחורף, לרגע תמיד יש בי פחד שהעץ מת ואני מגרדת את הקליפה עם הציפורן לראות שירוק בפנים ונרגעת. ואז פתאום רואה ניצנים, רואה לבלוב קטן. פתאום זה  עלה אחד ופתאום העץ מוריק. צבר כוח בחורף ובא לעשות לנו את האביב ואת הקיץ.
לפעמים אני שומעת מלקוחות שלא רוצים עצים נשירים בטענה שהוא מלכלך או שהוא ערום כמה חודשים. גם אני פעם חשבתי שאתה קונה עץ ובעצם עבדו עליך,  הוא שימושי רק 8-10 חודשים בשנה...
אבל: עצים נשירים טובים למדשאות ומאפשרים כניסת שמש בחורף. גם בצד צפון יאפשרו כניסת אור כשחשוך,  בצד דרום יאפשרו כניסת חום לבית בחורף, ובקיץ יעשו בדיוק את ההפך. הטבע עובד בשבילנו. אז מי יצא פראייר עכשיו? :)  חוץ מזה שישנם עצים נשירים עם מראה מרהיב בסתיו, בתקופת השלכת. מראה ששווה לא פחות מפריחה או צל.
בסוף החורף כדאי לדשן את העץ בהרבה קומפוסט אורגני ולתת כמות מספקת של מים כדי שיפרוץ בחוזקה ויהיה איתן במשך הקיץ. עצים שאוכלים ושותים כמו שצריך, מתמודדים לבד עם מזיקים וחוסכים לנו את הריסוס והטיפול.
אז אל תרגישו פראיירים על שקיבלתם עץ מקולקל שעומד ערום שלושה ארבעה חודשים ותזכרו שעץ נשיר מלכלך בשלכת אבל עץ ירוק עד מלכלך על השנה.
וגם: זה באמת מרגש לראות את העץ קם לתחייה כל שנה. על זה אני אומרת: מודה אני לך מלך חי וקיים שהחזרת נשמתם בחמלה, רבה אמונתך ואני רואה אמונה בגינה חמש פעמים ביום לפחות.

לבלוב הרימון


פריצת ניצני כליל החורש


עלים של תאנה נולדים
פריחת הדובדבן הפיסרדי





ספיון השעווה בשלכת





לגרסטרמיה הודית  "בוערת" בסתיו


עלי הלגרסטרמיה ההודית



יום ראשון, 8 בספטמבר 2013

גינה וזכרון. תפילה וד"ש מדודה בטי


תפילה צעד 11

מילים: עממי

לחן גבריאל בלחסן


עשה אותי כלי לשלוותך
במקום שבו מקננת שנאה - תן לזרוע אהבה
ובמקום שבו יש עלבון - תן סליחה
במקום שבו יש סיכסוך - תן אחדות
במקום בו טעות - תן אמת

ובמקום שבו יש ספק - תן אמונה
במקום בו יש יאוש - תן תקוה
במקום שבו צללים - אור
במקום שבו עצב - שמחה

עשה שלא אתאווה להיות מנוחם
אלא מנחם
שלא להיות מובן - אלא מבין
שלא להיות אהוב אלא אוהב

כי כאשר נשכח את עצמנו - נזכה לקבל
וכאשר נסלח יסלח לנו...
וכאשר נמות ניוולד לחיי נצח


 




השיר הזה לא קשור ממש לנושא אבל בדיוק כשאני רוצה לפרסם פוסט שכתבתי מזמן על זיכרון, מכניע את גבריאל לבו הכואב והוא מצטרף לאלו הנזכרים בשירים ובצומח. זה השיר הכי אופטימי שלו ולא סתם הוא בין הבודדים שלא חיבר בעצמו. אז גם לזכר גבריאל בלחסן, מכר, חבר של חברים טובים, אח של גיסים יקרים ובעיקר יוצר מוכשר ומוערך.

בכל פעם שאני אומרת לאמא שלי משהו כמו "תודה שהעברת לי את הגנים של אהבת גינה ופרחים" היא אומרת זה מסבא שמואל ומאמא שלו. עוד אדם בשושלת הגננים היתה דודה בטי.
בטי ווינברג (לשעבר סמבן) היא אחותו הגדולה של סבא שמואל והיחידה מבין עשרה אחים שגרה בארץ. היא ובעלה שמואל (שמואל אחר) גרו באשדוד ולכן נקראו הדודים מאשדוד. הם תמיד היו זקנים בעיני, אך צלולים ונדיבים ואירחו אותנו המון בביתם.
אני זוכרת את אוסף הבובות הענק והאמפנדות המצוינות שהגיעו אפילו עד נשיא ארה"ב (באמת .היתה להם מאפיה כשגרו באמריקה), בגיל צעיר מאוד עוד לא שמתי לב לגינה.
כשנפטר הדוד מאשדוד, בגל תשעים פלוס, עברה דודה בטי להתגורר בדיור מוגן וחילקה את הרכוש למשפחה. ה"רכוש" שיישאר תמיד במשפחתנו, לזמן הארוך ביותר, הם פרחי ה"בוקר טוב" שלה. פרחים דמויי פורטולקה ("פרחי הסתדרות", "פרחי שמש") אך בשונה מהם הם פורחים כל היום ולא רק בשעות הבוקר. הם צצים כל שנה מחדש באביב-קיץ ונעלמים בחורף. מבחינתי הם התחליף המושלם למרבדי כובע הנזיר והחמציצים של החורף ופועלים איתם מעולה בשיטת הנדנדה, זה מופיע וזה נעלם, תמיד יש פריחה מרהיבה. בגלל האופי הסוקולנטי שלהם קל להרבות אותם ולכן גם לחברים במושב או לכל מי שמקים גינה חדשה יש כאלה, מתנה מאמא שלי.


בטי ויינברג ז"ל


מרבדים זוהרים כל הקייץ

מזכרת לתמיד

 גינה היא מקום אידאלי לאנדרטאות זיכרון. אל תדמיינו בטון ומתכת, דמיינו צמח שמזכיר לכם אהוב שאיננו. זה יכול להיות בשמו או באופיו. זה יכול להיות עץ גבוה וחזק, זו יכולה להיות פריחה מרשימה וריחנית בדיוק בזמן האזכרה. זה יכול להיות שביל מאבני בזלת כהות ומוצקות או בריכת נוי מרגיעה, זה יכול להיות צבע חזק, זה יכול להיות נקי ומסודר, פראי וצבעוני, מתוק או קוצני. מה שבטוח שכל הזמן תהיה לכם תזכורת למי שאין צורך להפסיק לאהוב אותו רק כי הוא מת...

שביל בגינה של אמא שלי




עוד פינה מתחת לעץ הזית אצל אמא שלי. ותודה לאל על תורשה
לא מזמן ראיתי שוב את הסרט המצוין  "אסקימוסים בגליל". באחת מישיבות הקיבוץ החדש, כשמתווכחים הקשישים על אופיו ועל עברו אומרת מירהל'ה: "כשיישכחו את כל מה שאמרתם, עוד ישירו את שיר הרעות". הרבה משפטי קלישאות נאמרו בסרט הזה, אבל זה עלה על כולם. אדם משאיר אחריו רסיסי זיכרונות אבל גם תזכורות מוצקות. שירה ועצים יהיו הרבה אחרי שיזכרו אותנו לטוב או לרע. גבריאל משאיר אחריו המוני שירים, סרט והרבה נגיעות עמוקות, עד צלקות, בלבבות רבים. דודה בטי היתה צריכה להיות היום בגיל 100 פלוס. אני לא חושבת שנערכות לה ולדוד מאשדוד אזכרות מסודרות, אבל כל שנה מגיע ד"ש חם מממנה בגינות של הרבה אנשים שאפילו לא הכירו אותה.

שנה טובה, שיהיו בה רק ברכות, שנזרע בה אהבה במקום שנאה.

 

רוצים לפגוש אותי:
 דברו איתי- 054-2280275
בקרו אותי באתר-  https://www.gillyginot.com/
                  עקבו אחריי דף הפייסבוק שלי -  גילי ארנולדס. תכנון נוף